אין כמעט אנשי ציבור שמייצרים אמוציות כמו שמחה רוטמן. ונראה שהוא אוהב את זה. ואוהב את הבלאגן סביב. ובעיקר אוהב להיות צודק - ולהראות לכולם. שי האוזמן הזמין אותו לדיאלוג עם כלל בסיסי אחד. בלי וואטאבאוטיזם. בלי להרחיק ליציע. בלי להאשים אחרים. האם יפעל אקטיבית למנוע כל עסקת חטופים? האם פשוט לא מוכן להודות שהמניע האמיתי הוא התיישבות וכיבוש עזה? האם מסוגל לקחת אחריות ביחס לאווירה שהובילה לטבח אוקטובר? האם מסוגל להודות בטעות כלשהי שלו? רוטמן, פוליטקאי צעיר יחסית, מדבר על המוטיבציה שמאחורי האג'נדה של חייו: הרפורמה/המהפכה המשפטית. האם מונע מנקמה? מרגשות קיפוח? מהרצון להטריל? רוטמן והאוזמן מדברים על היועצת המשפטית, על נשיא (?) בית המשפט העליון, על בנימין נתניהו, על שקרים ואמת ועל החיים עצמם. וכל זה רק חלק א'.
